את, ויט, חסרה לי כל כך

מכתב מדרום אמריקה 1956 ... ושוב עצרתי , ולאחר מכן ביקור בקולוניות היהודיות ובסוף השבוע אשוב , בעזרת השם , לבואנס איירס – והתכנית גדושה ומרגשת למעלה מכוחותיי . בכל זאת אני בריא ( באמת ובתמים !( ועומד נפלא בחילופי האקלימים ( במשך השבועות האלה הרי עשיתי כבר עשרות אלפי קילומטרים !( ואפילו את הקיבה לא קלקלתי בכל שינויי המאכלים . אלא שאני עייף ומתוח לרגל כל הופעה והופעה ( הרי את מכירה אותי !( ואינני נהנה בעצם הנאה של ממש – לא ממראה עיניי ולא מכל ביקוריי . והעיקר : את , ויט , חסרה לי כל כך ! ויטק שלי ! קראתי לפני יציאתי לרכבת את מכתבך האחרון ( מה . ( 19 . -4 בוביק ! יושב אני עכשיו בקרון : בחלון לילה . לילה זר ואילם ובחלון – פנייך . אני מקיף את מצחך הקמור , את האף המחודד , שתלמידה טיפשית עיקמה אותו מבלי להתחשב בי , את עינייך הנוצצות – וכמדומה לי שהן מרפרפות עכשיו – ואני מסתכל . מסתכל . והלילה סביבנו עמוק ועמוקה ממנו אהבתי אלייך . לא , לא ניתן לאדם למצות את החיים – אך אנו מה מאוד מיצינו מן הניתן לנו , ושנינו . יושב אנוכי בדרך מבואנס איירס לפארנה וחולם על הימים שיעמדו לרשותנו בשוויץ – לרשותנו בל...  אל הספר
מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ'