מכתב של רוז ‘ קה קורצ ‘ אק , שישבה אז בקיבוץ אילון וכתבה את ספרה " להבות באפר , “ אל ויטקה , הנמצאת בפריז , לאחר הכישלון של חלק מפעולות " נקם “ ולאחר שאבא שוחרר מן הכלא במצרים ואחר כך בירושלים . 5 . 5 . 1946 ויטקה יקרה , הרבה פעמים התחלתי לכתוב ומשום-מה לא יכולתי . משהו מקשה עליי מרגע שקראתי את מכתבך לאבא , בו את מתארת את מצבך הנפשי , משהו כמו חונק אותי . קשה לי לחשוב על דבר אחר – אני רואה בבהירות את חדרנו באושמנסקי : מיטה רחבה ואנחנו שתינו שרויות במצב מכאיב ללא מוצא . ועל כן אני יודעת שכל מה שאכתוב יהיה חיוור ולא יאמר דבר . לפעמים נראה לי שהכול נגדנו . אני בימים אלה איתכם . מרגע שנודע לי על קורותיכם ( הכוונה לנקם ) ועל סיום הפרשה , אני קודם כל איתכם ואיתך . אולי בכך ההבדל ביני וביניכם . בשבילך זה היה סוף הכול . ותגובתי הייתה – זה קשה , אך לכל דבר יש מחיר וצריך להמשיך . דאגתי היחידה – אתם . את חושבת שלי זה קל , כשאני רחוקה ממך , שלא חייתי את הספקות , את הייאוש . אמנם לא השקעתי מאמצים כמוכם , אך הייתי קרובה לכל מה שקרה וחייתי את הדברים כל הזמן וגם עכשיו . ויטקה , הרי הורגלנו לכישלונות ו...
אל הספר