בערב זה , שנועד לחלוק כבוד לויטקה כאישה , פרטיזנית , לוחמת וגם כפסיכולוגית , אני מתרגש במיוחד . כי בשבילי ויטקה היא באמת כל אותם הדברים , אבל היא בעיקר סבתא . סבתא , בילדותי ביליתי איתך שעות רבות , ימים ולילות . תמיד מצאת לי אתגר חדש ומסקרן : ללמוד את חוקי השחמט והפוקר , שיטות שבהן ניתן להרכיב פאזלים מסובכים , לאפות עוגיות , לבשל ארוחות וכמובן להשפריץ , לשחק ולהתלכלך במגוון צבעים . כילד , היית בשבילי סבתא גם מפנקת וגם מלמדת . ככל שהתבגרתי כבר שיחקנו פחות אבל דיברנו יותר , והתחלתי לגלות את החשיבה העניינית , את העין המדויקת שרואה דרך הכול ומבינה בשקט . גיליתי את הפשטות והצניעות שקורנות ממך . את האופטימיות חסרת הגבולות , שבהתחשב בחלק מנסיבות חייך הופכת ללא הגיונית ובלתי נתפסת . דרך נקודת המבט שלך והדרך שלך לספר , גם פעולותייך וחוויותייך הנועזות ביותר במלחמה הצטיירו בעיניי כהרפתקאות גיבורים . את , שפרצת גבולות והלכת עם האמת שלך הברורה והלא מתפשרת – כפרטיזנית , כמפקדת סיירת , כלוחמת בין לוחמים ואחר כך כאקדמאית וכפסיכולוגית מוערכת – מהווה בשבילי מודל לחיקוי והערצה . למדתי ממך על עצמאות , אומ...
אל הספר