ויטקה עזבה את החיים בשנתה . מתאים לה לחמוק מבלי לעשות עניין . אף פעם לא עשתה מעצמה עניין , אם כי בעצמה הייתה עניין גדול . לויטקה יש חלק מכריע במי שאני . היא גידלה אותי בכמה מובנים . היא הייתה אישה אחרת , " חיה שונה . “ אני לא מכירה אף אחד שדומה לה . אני אסירת תודה לה על כך שאפשרה לי להיות פסיכולוגית שמדברת מעט ונתונה בעשייה ; שנטעה בי חיי מקצוע עשירים , מגוונים ובעיקר מרתקים . יש שאני מתגעגעת לפגישות איתה בחדר הצנוע בעולם , שהיה עבורי עולם ומלואו . הייתה פוגשת אותי עם לחמנייה מבית הילדים וקפה . בשום מקום אחר לא הייתי שותה אותו ואצלה טעם לי כמשקה מלכים . ואז היינו מדברות . איזה תענוג . מדברות על העבודה , על פציינטים , צבעים , שטרן ... והיינו צובעות ומורחות ושופכות צבעים . " נעשה מה שאת רוצה , רחלי , “ הייתה אומרת . ואני רציתי ממנה המון . הכול התנקז לדיבור על החיים שאינם שלמים ואינם רק יפים , אבל יש לחיות אותם כפי שהם , ולהבין בשפה פשוטה ולעומק את החומר ולעבוד לתוכו ללא ניסוחי יתר . בחיים ובטיפול . לעתים , ויטקה הייתה אומרת משפט אחד , שכל חכמי הדור היו יושבים על המדוכה , יושבים ויושבים ו...
אל הספר