אם בסיפורים הקודמים עברנו מן הכלולות - שהן הכניסה אל עולם הנישואים - אל חיי הנישואים עצמם , הרי שבשני הסיפורים הבאים נעבור מרגע הפטירה - שהוא הכניסה אל עולם המוות - אל עולם המתים עצמו . הסיפור הראשון מופיע בכתובות עז , ע " ב , ומספר על רבי חנינא בר פפא , שהיה חברו הטוב של ר ' יהושע בן לוי . ר ' יהושע בן לוי היה אמורא ארצישראלי בדור הראשון , ור ' חנינא כבר השתייך לדור השלישי . חברותם מהווה רקע לסיפורנו , הן מפאת היות סיפור מותו של ר ' יהושע בן לוי מקדים את סיפורנו בסוגיה זו , והן מפאת הקשרים פנים - סיפוריים רבים , שעיקרם בהזכרת מנהג משותף שהיה לשניים : לא לירוא מבעלי ראתן , וללמוד עמם תורה . בעלי ראתן הנם חולים קשים , שמחלתם מידבקת גם דרך האוויר ולא במגע בלבד . יש שמפרשים מחלה זו כמחלת מוח , אחרים כסוג של שחין , ואחרים כמחלת זיבה . בכל מקרה ועל פי כל הפרשנויות , חולים אלו נחשבו מודרים ומנודים מן הציבור , ראשית - מפאת החשש הנורא להידבק , ושנית - מתוך תפיסה שלפיה חולי זה מעיד על חטא שחטא החולה בו , ולכן מגיעים לו גם המחלה וגם הנידוי .
אל הספר