רב יהודה הינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא נחית בר אמוראי לאתויה אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פישקנצא פסקיה לרישיה אתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדה . ( בבא בתרא עד , ע ( ב " רב יהודה הינדוא מספר : פעם אחת היינו הולכים בספינה וראינו אותה אבן טובה שהיה סובב אותה תנין . ירד צוללן ( אמודאי ) להביאה . בא התנין רצה לבלוע אותה את הספינה . באה עורבת ( ציפור עורב ממין נקבה ) חתכה לו את ראשו . התהפכו המים והיו דם . בא תנין חברו , לקח אותה ( את האבן ) ותלה אותה לו וחיה . שוב )/ חזר ) בא לבקש לבלוע את הספינה . שוב באה הציפור חתכה לו את ראשו . לקחוה את אותה אבן טובה , השליכוה לספינה . היו אלו ציפורים מלוחות אצלנו . הושבנו אותה עליהן . לקחוה ופרחו להן איתה .
אל הספר