על נגיעה באלמוות , בדמותו של עשב מחיה - עובדא הוה בחד גברא דהוה סליק מן בבל יתיב למקרטא באורחא וחמא תרתין צפרין מתנציין חדא עם חדא וקטלת חדא מנהון חברתה אזלת ההיא אחריתי ואתיי ' עשבא ויהב עלה ואחיית יתה אמר טב לי נסב מן הדין עשבא ואחייה ביה מתיא דארעא דישראל כי פרי וסלק חמא חד תעלא מית מקלק באורחא אמר טב לי מנסייא בהדין תעלא ויהב עליה ואחייה וסליק עד שהגיע לסולמי צור כיון שהגיע לסולמי צור חמי חד ארי קטיל ומקלק באורחא אמר טב לי מנסיא בהדין ארי ויהב עלוהי מן עשבא וחיה וקם ואכל יתיה הוא דברייתא אמרי טב לביש עבדת בישא עבדת טב לביש לא תעביד וביש לא מטי לך . ( מדרש רבה ויקרא כב , ד ) מעשה היה באדם אחד שהיה עולה מבבל . ישב לנוח בדרך , וראה שתי ציפורים רבות זו עם זו ( מילולית אחת עם אחת , ( והרגה אחת מהן חברתה . הלכה ההיא האחרת והביאה עשב , ונתנה עליה והחייתה אותה . אמר : טוב לי , אקח מזה העשב ואחיה בו מתים של ארץ ישראל . כאשר רץ ועלה , ראה שועל מת מושלך בדרך , אמר : טוב לי לנסות בזה השועל . ונתן עליו והחייהו . ועלה עד שהגיע לסולמות צור , כיוון שהגיע לסולמות צור , ראה אריה אחד הרוג ומושלך בדרך...
אל הספר