הסיפור הבא שנפגוש , המצוי במנחות מד , ע " א , גם הוא מונע מכוח היצר ומיחסי המשיכה - בהלה המשחקים סביבו בערבוביה בעולם היהודי . גם כאן מדובר באדם אשר העולם הדתי נוכח מאוד בחייו , וגם הוא - ככל האדם - חש כי התשוקה מתדפקת על חדריו . בניגוד לרבי חייא בר אשי , שפגשנו בסיפור הקודם , יהודי זה כן נותן מקום ליצריות הפועמת בו , אולם כפי שההרחקה שנוקט רבי חייא כלפי עולם היצר הנה בלתי - שגרתית , כך גם הקירוב שמאפשר היהודי כאן , מעורר תמיהה . הסיפור מופיע בתוך סוגיה ארוכה , העוסקת במצוות ציצית , תפילין ומזוזה . במהלך הסוגיה מצוטטת ברייתא , שבה קובע רבי נתן כך : תניא א " ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה " ז ולעה " ב איני יודע כמה . ר ' נתן עצמו היה תנא בן הדור השישי , אשר עלה מבבל והתמקם באושא , שם כיהן כאב בית דין . בקביעתו זו נוגע ר ' נתן בנושא המורכב של שכר ועונש . נושא זה , על מורכבותו הרבה , מעסיק בהכרח כל אחד מאיתנו ברגעים רבים בחייו , כאשר יש הנוטים לכוון במובהק את מעשיהם מתוך תודעה של השלכותיהם , ויש המשתדלים להתרחק ככל האפשר מתודעה שכזו , ורואים אותה כנמוכה מבחינה דתי...
אל הספר