התנאים והאמוראים הבחינו שכמהין ופטריות הן גידול שונה משאר צמחים , ולכן סיווגו אותן כקבוצה נפרדת לגבי עניינים הלכתיים שונים , ובמסגרת זו אתמקד בתחום הברכות . הבבלי קובע כי ברכתן של כמהין ושל פטריות היא ' שהכל' ( ברכות מ . ( ב"ע האמורא אביי נימק קביעה זו בדפוס גידולן המיוחד : " מירבא רבו מארעא , מינקי לא ינקי מארעא" ( שם . ( במקום אחר נוסחו דבריו ניסוח מפורט יותר : " מירבא רבו מארעא , מינק - מאוירא ינקי ולא מארעא" ( נדרים נה . ( ב"ע כלומר , הפטריות מעוגנות בקרקע אך אינן יונקות ממנה את חומרי המזון הדרושים לקיומן אלא מן האוויר . הסבר זה היה היסוד לקביעות נוספות על שונותן ההלכתית . בעקבות המשנה קובע התלמוד שהפטריות אינן חייבות בפאה : " כלל אמרו בפאה : כל שהוא אוכל ונשמר [ ... ] וגידולו מן הארץ - פרט לכמהין ופטריות" ( פסחים נו . ( ב"ע התלמוד גם שלל לערוך עמן עירובי חצרות ושיתופי מבואות מפני שאינן נחשבות לפרי ( עירובין כז . ( א"ע בתלמוד הירושלמי נידון חיובן של כמהין ושל פטריות לגבי דיני מעשרות , וגם בהקשר הלכתי זה הועלה לדיון אופן גידולן המיוחד : " רבי חייא בר אדא בעא קומי = ] שאל לפני ] ר' י...
אל הספר