ערבית : , מיה , מלוכיה מוצאו של היביסקוס הנאכל ( להלן : ' במיה , ( ' כנראה , מאסיה הטרופית או מאפריקה הטרופית . מגדלים אותו בימינו כצמח חד שנתי לשם אכילת התרמיל טרם התקשותו . הבמיה אינה נזכרת בספרות חז"ל ובמקורות ההלכה של ימי הביניים . בספרות האחרונים היא נידונה בחיבוריהם של חכמי המזרח , בעירק ובהודו . רבי בן ציון אלקלעי , ( 1913-1858 ) מחבר הספר ' הלכה רווחת , ' דן בהגהותיו לשו"ת הלכות קטנות לרבי יעקב חאגיז במעמדה של הבמיה לעניין ערלה וברכה . וכך הוא כותב : ודע שיש פרי אחד הנקרא אצלנו באמייה והוא ] כ"ג גם כן ] עושה אילן חלול כהבדנג'אס = ] חציל ] ואינו מתקיים שלושה שנים ולדעת הכפתור ופרח שהבדנג'יס אסורים הא ודאי שיש לאסור נמי גם הבאמייה הנ ] ' כר ] שהאילן שלה גבוה יותר מן הבדנג'יס . ובהיותי בשל [ י ] חות מצוה בערי המערב הפנימי = ] ארצות צפון אפריקה ] שמעתי , שאוסרים אותה , ושכן קבלה בידם מקדם קדמתא , והיא נקראת אצלם מלובייא ל"צ ] מלוכיא , . [ ש"א והוא אצלם א [ י ] סור גדול בכל אותם המקומות . ואמרו לי רבני אר = ] ץ" ארם צובא ] הי ] ו" ה' ישמרם ויצילם ] שטעם הא [ י ] סור הוא משום עורלה כ...
אל הספר