ארמית : פוגלא ; ערבית : ( אל ) פג'ל ; יידיש : רעטאך זנים : צנון חריף וצנון עדין יותר שימושים קולינריים : אכילת האשרוש , עלי הצנון , הכנת מרקחות מקליפות האשרוש מוצאו של הצנון הוא כנראה מרכז אסיה ואירופה , והוא היה מוכר בחקלאות המצרית והסינית וגם ביוון וברומא . הצנון נזכר בספרות המשנה , אך ברכתו נידונה לראשונה רק בתלמוד הבבלי . רב יהודה סבור שאף שסופו של הצנון להתקשות , אין לברך עליו ' שהכל' אלא ' האדמה' מפני שעיקר אכילתו כשהוא רך . על פי זה קבע מרן להלכה שברכת הצנון ' האדמה . ' רבי אברהם דנציג ( ליטא , המאה ה ( 18 מציין שהחקלאים בארצו גידלו זן של צנון מר במיוחד , שאכלוהו עם לחם בלבד , ולכן קבע שעל אכילתו כשלעצמו יש לברך 'שהכל : ' נראה דמה שאנו קורין ( רעטיך ) אין זה צנון הנזכר בגמרא שהרי אמרו סופו להקשות וזא" ] וזה אינו ] ברעטיך שלנו ועוד שהרי אנו רואים שאין אוכלים אותן כך ] א"כ כי אם ] לחם ואז נעשה טפל ולכן נראה לי לברך רק שהכל או י"ל שטעמם משונה . וכן סיפר לי אחד משלוחי א"י שהצנון שבא ] י" שבארץ ישראל ] טוב מאוד לאוכלן חיין וכן דרכן לאוכלן חיין בלא פת ואילו הביאו לשם צנון שבארצינו לא...
אל הספר