שולחנו של הישראלי היום עשיר למדי בירקות , ועולים עליו כחמישים ויותר מיני ירקות . מינים תרבותיים של ירקות שנזכרו במקרא , מועטים , ומתקבל הרושם שבתקופה זו ניצלו בעיקר ירקות שדה וגידולי בר . בתקופה הרומית עלו על שולחנו של תושב ארץ ישראל כשלושים מיני ירקות , גידולי מקשה וקטניות ירוקות , שנאכלו כירק לכל דבר . באירופה של ימי הביניים תפסו הירקות מקום מרכזי בדיאטה של האיכרים . ירקות שימשו תוספת מגוונת ללחם ולמאכלי דגן אחרים , כגון שיפון ודוחן מושרים או מבושלים . הירקות שעמדו לרשותם של בני המעמד הפשוט , היו כרוב , סלק , כרפס , כרשה , בצל , שום וגם קטניות שנאכלו בעודן ירוקות , כגון אפונה ועדשים . אצל בני המעמד הגבוה שימש המזון לא רק להשביע רעב , אלא היה בו גם היגד מעמדי . אחד הביטויים של עלייה בסולם המעמדות היה הנאה ממזון עשיר ומשובח יותר , צריכת הבשר עלתה , והלחם שנאכל היה לחם לבן שנאפה מקמח חיטה בהיר . במטבחם של העשירים , אפוא , תפסו הירקות מקום שולי יותר ואכילה מרובה של ירקות סימלה עוני ודלות . החל מימי הביניים התפשטו ברחבי העולם ירקות חדשים , שהעשירו את אינוונטאר הירקות המצוי , למשל , החציל ...
אל הספר