ערבית : לוז ; יידיש : מאנדיל ; תימנית : חלחל ( שקד ירוק ) חלקים אכילים : פרות ( שקדים מרים ושקדים מתוקים ) שימושים קולינריים : תערובת צימוקים ושקדים , שקדים מסוכרים , עוגיות שקדים , חלב שקדים , תבשילי הבראה לחולים , שמן שקדים , מרציפן השקד נזכר פעמים מספר במקרא . בספרות חז"ל נזכר השקד גם בשם ' לוז . ' יש מהראשונים והאחרונים באירופה שזיהו בטעות את ה'לוז' שבמקרא עם אגוז האילסר . ( Corylus avellana ) יש מחכמי המזרח שראו בכינוי ' לוז' שם כללי לפרות אגוזיים קטנים ( בעלי קליפה קשה , ( כגון אלה אמתית . ( Pistacia vera ) במקורות ימי הביניים תואר השקד באזור סוריה וארץ ישראל כגידול תרבותי וכצמח בר . נוסעים יהודים שביקרו בארץ , תיארו את שני מיני השקד , המר והמתוק . השקדים אינם גדלים ברוב ארצות אירופה אשר על כן הם היו סחורת יבוא - חלקם הגדול מתורכיה . העיסוק במסחר בהם נחשב ליוקרתי , ויש מהיהודים שעסקו בכך . ברכותיהם של שקדים מרים ושקדים מתוקים שקד מר ראוי למאכל בעודו ירוק ' ) שקדים ירוקים . ( ' בשלב זה הוא נאכל כולו על קליפתו החיצונית ( הציפה . ( עם הבשלתו הוא אינו ראוי לאכילה שכן הוא מכיל את הגלי...
אל הספר