לשון חז"ל : ' פרגין ; ' ערבית : , זורא , ד'חן ; תימנית : ד'ירה שימושים קולינריים : פת , גרגירים קלויים ' פרגין' ( או ' פרגים ( ' נזכרו פעמים אחדות במקורות חז"ל עם גידולי הקיץ - האורז , הדוחן והשומשומין . בשם ' פרג' מכונים בשפה העברית העכשווית זרעוניו הקטנים והשחורים של ה , Papaver המשמשים בתעשיית הקונדיטוריה כתבלין או למילוי של מיני מאפה . יש מהראשונים שזיהו את ה'פרגים' עם הפאפוור , ברם , אין לקבל זיהוי זה משתי סיבות : הראשונה , הפאפוור הוא גידול חורף טיפוסי ; השנייה , הפרגים שבמשנה נידונו לעניין חלה , חמץ ומצה , ולא ייתכן כי זרעיו הקטנים של הפאפוור שימשו להכנת לחם . מכאן שהפרגים אינם אלא צמח המשתייך למשפחת הדגניים . ( Gramineae ) רבי עמנואל לעף זיהה את ה'פרגים' עם ה Panicum ואת שיבולת השועל עם הדורה . בספרו ' עולם הצמח המקראי' הביא פרופ' פליקס שני זיהויים לדוחן : הדורה ( Sorghum vulgare ) וה . Panicum miliaceum בפירושו למסכת כלאים הוא טען שהדוחן זהה לדורה בלבד . אולם עם פרסום ' פרק זרעים' הסיק כי ' פרגין' זהים לדורה , והדוחן הוא ה Panicum או ה . Setaria גם התירס מכונה בחלק מהלהגי...
אל הספר