דוחן פרוסו ( Panicum miliaceum )

צרפתית עתיקה : מיל , פני ) ץ" פליזו , פניצו ;( ערבית : , דכ'ן ; יידיש : הירז ; לדינו : מיג'ו , מיז'ו זיהויים מוטעים : רייז שימושים קולינריים : פת דורה , תבשילים , משקה הבוזה המונח ' דוחן' כולל דגנים חד שנתיים קיציים קטני גרגירים , המשתייכים לסוגים בטניים שונים , כגון Pennisetum , Panicum , Eleusine , Setaria שבתקופות הקדומות שימשו מזון לאדם ולחיות המשק , ועדיין הם ממלאים תפקיד חשוב במשק החקלאי באזורים רבים של אסיה ואפריקה . הדוחן נזכר במקרא ( יחזקאל ד : ט ) ובספרות חז"ל . החוקרים נחלקו בזיהוי הדוחן שבמקורות . לעף זיהה אותו עם הזיפן האיטלקי , ( Setaria italica ) את ה'פרגים' ( כגון בשביעית פ"ב מ"ז ) עם ה Panicum ואת שיבולת השועל עם הדורה . בספרו ' עולם הצמח המקראי' הציע פרופ' פליקס שני זיהויים לדוחן : דורה ( Sorghum vulgare ) ו . Panicum miliaceum בפירושו למסכת כלאים טען פליקס שהדוחן זהה לדורה בלבד . אולם עם פרסום ' פרק זרעים' הסיק כי ' הפרגין' זהים לדורה , והדוחן הוא ה Panicum או ה . Setaria בימי הביניים נמנה הדוחן עם גידולי הקיץ של ארץ ישראל ושימש רכיב בתזונה המקומית . בספרות ההלכה...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל