ערבית : ארוז ; יידיש : רייז , רייש ; איטלקית : ריזו זיהויים מוטעים : מיל , הירז מקורו של האורז במזרח הרחוק , ולפי המשוער , משם הוא התפשט למערב אסיה לאחר מסעיו של אלכסנדר מוקדון בשנים 324-334 לפנה"ס . ככל הנראה , חדר האורז לחקלאות הארצישראלית בסוף התקופה ההלינסטית או בתקופה הרומית . האורז נידון בספרות חז"ל בעניינים שונים , כגון חיובו בהפרשת חלה , איסור חמץ ומצה בפסח , איסור חדש ודיני ברכות . בעוד שבתקופה הקלאסית החל האורז להתפשט לארצות המזרח , בימי הביניים הוא עדיין היה חידוש חקלאי וקולינרי בארצות אירופה . ממקורות ההלכה עולה שבמאתיים השנים האחרונות היה האורז מאכל ידוע בארצות ( מקרונה ;( ( שעריה ;( ( אטריה ) ראו אלמליח , עמ' . ( 24 זיהוי דומה הובא באחרונים . הרמ"א , בהגהותיו , או"ח , סימן קסח , סעיף יג כותב : " לאקשי"ן שקורין ורומזליך . " ומחבר ה'קרבן נתנאל' על הרא"ש , שם כתב : " שהאטריאה בלשון פולין ' לאקשיין . "' יש להעיר כי על פי השוואה שערך פלג עם מקורות רומיים , המונח ' אטריות' שבמקורות חז ) ל" תוספתא , נדרים ג , א , ( משמעו מאפה מתוק שהכיל תוספות כמו שומשום , שמן ודבש ונאכל לקינוח ...
אל הספר