שובו של בן גוריון לתפקיד שר הביטחון ייצב לפי שעה את המערכת , ולרמטכ"ל משה דיין רווח . במכתב שכתב חודש אחרי כן הסביר שנוח לו ולכל העוסקים בענייני ביטחון לעבוד , שכן " הדברים מתבהרים והולכים והאלטרנטיבות מסתמנות יותר ויותר " . הוא הבחין היטב שהפערים בין גישתו של בן גוריון לזו של ראש הממשלה משה שרת בנושאי מדיניות וביטחון עמוקים ואינם ניתנים לגישור . בשנת 1955 הלכה והסתבכה המערכת הבין לאומית בכל הנוגע למזרח התיכון וליחסיה של ישראל עם שכנותיה , ובעיקר עם מצרים . גמאל עבד אל נאצר החל לנקוט עם מינויו לנשיא מצרים מדיניות פאן ערבית תקיפה . לצדם של נשיא הודו ג'ווהרלל נהרו ושל נשיא יוגוסלביה יוסיפ ברוז טיטו — נקט מדיניות ניטרלית במלחמה הקרה והחל לפזול מזרחה . בעקבות הטבח בקיביה וכמה פעולות תגמול שפגעו בלגיון הירדני , עשה הפיקוד הירדני מאמצים להרגיע את הגבול . פעולות ההסתננות האלימה מהגדה המערבית פחתו בשנת 1954 במידה ניכרת . לעומת זאת לא פסקו מקרי החבלה והרצח מכיוון רצועת עזה , אף על פי ששלטונות מצרים התנגדו ליוזמות פרטיות של הפליטים הפלשתינים . יתר על כן , כמה מההיתקלויות האלימות נעשו בידי שליחיה...
אל הספר