" יש לי אתגר בשבילך , " אמרה לי מנהלת הפרויקט . ישבנו במשרדה הצנוע , עמוס תיקים וניירות , שתינו ועוד שתי נשות צוות בכירות , אחת מבוגרת וחייכנית , השנייה צעירה וקופצנית . חיבבתי מאד את שלושתן . " למה זה לא נשמע לי טוב " ? שאלתי בחשד . עבדנו כבר שלוש שנים ביחד , כשאני מעריכה פרויקט קהילתי גדול שניהלה ביד רמה . פרויקט שהיה בנוי משמונה תוכניות שפנו לקהלי יעד שונים בעיירה . " אולי כי אני הולכת להוציא אותך ממרחב הנוחות שלך " ? השיבה היא לי בחיוך . " זה כבר באמת לא נשמע טוב , " נאנחתי . "כן . מה האתגר " ? " אני רוצה לדעת על ההשפעה שלנו על העיר , " אמרה המנהלת ברצינות מרובה . " כלומר " ? שאלתי , מנסה לעקוב אחר מחשבותיה הרצות . " תראי , במשך שלוש שנים נעזרנו בך מאד . למדנו כל מה שאפשר לדעת על התוכניות שרצות , על דרכי ההפעלה , על ההשפעות על קהלי היעד השונים . שינינו , עדכנו את התוכניות ועידנו אותן , שינינו דרכי פנייה לקהלים ולבעלי עניין . ההערכה תרמה לנו רבות . " " תודה , " אמרתי . "אני מאד שמחה לשמוע . " " בישיבת הצוות האחרונה שלנו , " אמרה הצעירה מהשלוש , " הצגת לנו את תוכנית העבודה לשנה הבאה ...
אל הספר