" כשאני הייתי ילדה , " אמרתי לסטודנטים שלי , " פעם מזמן . היה בארץ מה שקרוי צנע . " הסטודנטים שלי הביטו בי נבוכים . זה עתה שפכו בפני קיתונות של שאלות שהביעו בלבול ותסכול . בשבועות האחרונים ערכו סדרת פגישות הערכה ותצפיות בפרויקטים שאותם יעריכו במשך השנה כחלק ממטלות הקורס . למרות ההנחיה הצמודה שקיבלו , הסתום היה רב מהנגלה . " איך מתחילים בכלל ; " ? " עם מי מדברים ; " ? " מה שואלים ; " ? " איך שואלים ; " ? " איך מתעדים ; " ? " איך בכלל מגיעים לכל המידע הדרוש ; " ? " איך מארגנים את המידע " ? במועל יד השקטתי אותם , וכשחיכו ממני לתשובה מלומדת , אני מספרת להם על הצנע . " חשבתי שזה שיעור הערכה , לא שיעור היסטוריה , " אמר תלמיד בקול רם את מה שכולם חשבו בשקט . חייכתי . " בתקופת הצנע , כשהייתי ילדה , " המשכתי בשלי , " אמא שלי נהגה לסרוג לי את הסוודרים שלי . וכשגדלתי , בגלל המחסור בצמר או בכל דבר , נהגה לפרום את הסוודר הקטן , ולהשתמש בצמר בשביל לסרוג חדש , גדול יותר . " " גם אימא שלי עושה את זה עד היום , בלי צנע , " העירה סטודנטית . " יפה . אז את בוודאי יודעת מה קורה , " פניתי אליה . " מה שקורה זה...
אל הספר