בשלושת הרומנים של שיץ , ברנשטיין ומגן האם הנוטשת מתוארת כחתולה , כדי להדגיש את הצד הביולוגי גרידא של אמהותה . בשלושת הרומנים לפנינו נשים נעדרות כל אינסטינקט אמהי , נשים הרואות בילדיהן עול העומד בינן לבין "החיים , " בין אם החיים משמעם חיי זוהר בעיר , ובין אם משמעם לימודים וקריירה אקדמית או קיום נוודי נעדר חובות ואחריות . גיבורי הרומנים האלה ( כמו גם גיבור ספרו של יואב אלוין , יולה , [ 2012 ] שיידון בהמשך הדברים ) מבינים כי היוו מכשול בין אמם לבין "החיים , " והדבר רק מחריף את מצוקתם . משלושת הרומנים עולה בבירור , כי אמהות המוותרות על ילדיהן בשאיפתן ליטול חלק " בחיים הממשיים , " פוגעות בצורה חריפה ביכולת ילדיהם להתבגר כהלכה ולהשתלב בחיים . מתח זה בין אמהות לחיים ישוב ויעלה גם בפרקים הבאים . את הנזק הנפשי לילדיהן גרמו רוב האמהות הנזכרות כאן בשנים שהן עדיין נמצאות איתם , מאחר שאינן מסוגלות להיענות לצרכיהם , ואינן מכוננות קשר הבנוי על אמון , על אהבה ותמיכה . עזיבתן את הבית מוסיפה לנזקים קודמים אלה את טראומת הנטישה והמשך חיים ללא אם . התבוננות בשלושת הרומנים מגלה קווי דמיון ברורים בין דמויותי...
אל הספר