בכל הנוגע למאפיינים דמוגרפיים , אי–אפשר להצביע על הבדלים מהותיים בין הפורשים לבין החברים . ככלל גם אי–אפשר לזהות מחלוקת מהותית בין חברי המפלגות לאלה שפרשו לאחרונה בנושאים הקשורים לדמוקרטיה הפניםמפלגתית ולנושאים הקשורים בחלוקת הסמכויות הפנימית . נראה כי לא אלה הסוגיות שגורמות לאנשים מסוימים לפרוש ממפלגה ולאחרים להישאר בה . האכזבה מהפעילות המפלגתית ומהאופן שבו המנהיג והמנגנונים המפלגתיים מתפקדים הם גורמים משמעותיים לפרישה . ברמת הפרט אנחנו מזהים סימנים לכמה תופעות שעליהן עמדנו בפרקים קודמים — חברים מזדמנים וחברות לא כנה . אנחנו מזהים קשר בין שתי התופעות : כשישית מקרב החברים הנוכחיים וכמחצית מקרב הפורשים הצביעו בבחירות האחרונות למפלגה שונה מזו שבה היו רשומים . כמו כן מתברר כי אוכלוסיית הפורשים כוללת נתח גדול יותר של חברים בעלי ותק קצר וכי בקרב הפורשים בעלי הוותק הקצר צוינה התמיכה במועמד מסוים בפריימריז כסיבה נפוצה להצטרפות למפלגה .
אל הספר