כאן אולי כדאי שנדגים את שיטת המוסר הכללית הזאת במקרים פרטיים של מידות תרומיות ומושחתות , ונראה כיצד מידת הזכות או מידת החובה שבהן נובעות מארבעת המקורות שהוסברו כאן . נתחיל בניתוח של רגשי הגאווה והענווה , ונבחן כיצד ההגזמה בהם או השמירה על המידה הנכונה היא סגולה תרומית או מושחתת . גאווה מוגזמת , או דימוי עצמי נפוח , נחשבים תמיד לתכונה מושחתת ושנואה על כל העולם , ואילו צניעות , או הכרה מפוכחת בחולשות שלנו , נחשבת לתכונה תרומית , ומעוררת רצון טוב בלב כל אדם . מבין ארבעת המקורות להבחנות המוסריות צריך לתלות זאת במקור השלישי , כלומר בהיות הסגולה נעימה או מטרידה לאחרים באופן בלתי אמצעי , בלא שיקולים כלשהם לגבי נטייתה . כדי להוכיח את הדברים נצטרך להידרש לשני עקרונות בולטים מאוד בטבע האדם . הראשון שבהם הוא אותן הזדהות ומסירה של סנטימנטים ושל רגשות שהזכרנו למעלה . ההתאמה הנפשית בין אדם לאדם היא כה הדוקה ואינטימית , עד שברגע שפלוני מתקרב אליי – מיד הוא שוטף אותי בכל הדעות שלו , ובמידה זו או אחרת גורר את כוח השיפוט שלי יחד אתן . גם אם במקרים רבים ההזדהות שלי איננה מגיעה לכלל שינוי גמור בסנטימנטים ...
אל הספר