הגם שיציבות ההחזקה מועילה לחברה האנושית , ואולי אפילו הכרחית לה , היא מעוררת בעיות קשות . כשמחלקים את רכוש האנושות , לעולם אין להביא בחשבון את יחס ההלימה או ההתאמה , ואנחנו חייבים לנהוג לפי כללים כוללים יותר , שיש בהם פחות ספקות ואי ודאות . אלה כוללים בראשית כינונה של החברה את ההחזקה הנוכחית , ולאחר מכן – תפיסה , התיישנות , הוספה וירושה . כיוון שהכללים האלה תלויים לא מעט במזל , בהכרח יתגלעו לא פעם סתירות ביניהם ובין צורכיהם ותשוקותיהם של בני האדם , והתיאום בין האדם לנכס הוא לא אחת לקוי . זו בעיה חמורה , והיא משוועת לתרופה . לו היינו נותנים את התרופה ישירות , ומרשים לכל אדם לקחת לעצמו באלימות את מה שלפי שיפוטו הולם אותו – היינו הורסים את החברה ; ולפיכך כללי הצדק חותרים להתוות את דרך האמצע בין יציבות נוקשה ובין הוויסות המשתנה וחסר הוודאות שתיארנו . אבל אין פשרה טובה יותר מהפשרה המובנת מאליה , שיציבות ההחזקה והבעלות תישמר תמיד , אלא אם כן הסכים הבעלים להקנות אותם לאדם אחר . כלל כזה לא יוכל להביא לתוצאות שליליות ולחרחר מלחמות וסכסוכים , הואיל והסכמת הבעלים , שהוא בעל העניין היחיד כאן , כלו...
אל הספר