עד כאן עמדנו על הגורמים לשלוש תופעות שנראו בולטות למדיי : מדוע מרחק מחליש את עוצמת ההשגה והרגש ; מדוע מרחק בזמן משפיע יותר ממרחק בחלל ; ומדוע מרחק בעבר משפיע אפילו יותר ממרחק בעתיד . מה שמוטל עלינו עכשיו הוא לדון בשלוש תופעות אשר , במובן מסוים , נראות כהיפוכן של הקודמות : מדוע מרחק גדול מאוד מגביר את ההערכה וההתפעלות שאנחנו רוחשים למושאים ; מדוע מרחק כזה בזמן מגביר אותן יותר ממרחק בחלל ; ומרחק בעבר – יותר ממרחק בעתיד . אני מקווה שמורכבות הנושא תתיר לי להתעכב עליו לשעה קלה . נתחיל בתופעה הראשונה – מדוע מרחק גדול מגביר את ההערכה שלנו למושאים ואת ההתפעלות מהם : ברור שעצם ההתבוננות והמבט בכל גודל עצום , בין עוקב בין מתפשט , מרחיבים את הנפש ונותנים לנו תחושה עזה של עונג והנאה . מישור רחב , הים הפתוח , הנצח , שושלת של כמה דורות – כולם מושאים משובבי נפש , שהדבר היפה ביותר לא ישווה להם אם יופיו אינו מלווה בגודל ראוי . כשמושא מרוחק מאוד מופיע לפני הדמיון , בדרך הטבע אנחנו מהרהרים במרחק המפריד בינינו , ומתוך שבכך אנו משיגים דבר גדול ומרשים , אנחנו מקבלים את הסיפוק הרגיל . ואולם , מאחר שקל לדמיון...
אל הספר