אין סוגיה בפילוסופיה הנתונה לעיונים מדוקדקים יותר מאלה המוקדשים לסיבות ולתולדות השונות של הרגשות השקטים והסוערים . ברור שהשפעת הרגשות על הרצון אינה גדלה ככל שהם סוערים יותר , או משבשים יותר את סדירות המזג הנפשי , אלא להפך : כשרגש נעשה עקרון פעולה יציב , והופך לנטייה השולטת בנפש , הוא חדל לעתים קרובות לגרום לטלטלה מורגשת . אחרי שהרגל ממושך וכוחו של הרגש עצמו הכניעו את כל הגורמים האחרים , הרגש מוסיף לכוון את המעשים ואת ההתנהגות , בלי ההתנגדות הפנימית וההתרגשות המלווים בדרך הטבע כל התפרצות רגעית של רגש . צריך אפוא להבחין בין רגש שקט ובין רגש חלש , בין רגש סוער ובין רגש חזק . ברם , כשיש לנו עניין לתמרן את הזולת ולדרבן אותו למעשה מסוים , אין ספק שהאסטרטגיה העדיפה תהיה בדרך כלל לפנות לרגשות הסוערים שלו , ולא לשקטים , ולאחוז בו ולמשכו בנטייתו במקום במה שמכונה בפי העם " שכל . " אנחנו צריכים להעמיד את המושא במצבים הנוטים להסעיר יותר את הרגש ; כי צריך להעיר שעל פי מצב המושא יישק דבר , ושינויים החלים בו מבחינה זו יכולים להוביל להחלפה של רגש שקט בסוער ולהפך . שני סוגי הרגש רודפים טוב וסרים מרע , ו...
אל הספר