סעיף ב המשך הסוגיה הקודמת

על מה ולמה זכתה דוקטרינת החירות להתקבל בציבור אף על פי שבמובן אחד היא אבסורדית , ובכל מובן אחר חסרת פשר , אני מאמין שאפשר להסביר בשלושת הטעמים הבאים : דבר ראשון , אחרי שעשינו מעשה כלשהו , גם אם נודה בגילוי לב שהושפענו מהשקפות וממניעים מסוימים , קשה לנו להשתכנע שהיינו כפופים להכרח ושלא הייתה לנו כל אפשרות לפעול אחרת ; כי באידיאה של הכרח כלול לכאורה מין כוח , מין אילוץ , מין הגבלה , אשר לא הרגשנו בהם . לא רבים מסוגלים להבחין בין חירות שמתוך ספונטניות , בלשון הסכולסטיקה , ובין חירות שמתוך אדישות – בין חירות כניגוד של אילוץ לזו שפירושה שלילה של הכרחיות ושל סיבות . ולא עוד אלא שהמובן הראשון הוא המובן הנפוץ יותר של המילה ; ומכיוון שזה סוג החירות היחיד שאנו מעוניינים לשמור , המחשבות שלנו התמקדו בעיקר בו , וכמעט תמיד בלבלו בינו ובין הסוג השני . דבר שני , אפילו החירות שמתוך אדישות מלווה בתחושה כוזבת , או בהתנסות כוזבת , המוחזקת כנימוק לקיומה הממשי . ההכרח שמוצאים בפעולות , חומריות כרוחניות , איננו איכות של הפועל עצמו , אלא של כל יש חושב או מבין המתבונן במעשה , והוא מתגלם בקביעה של המחשבה שלו לה...  אל הספר
הוצאת שלם