סעיף יא על הרגש הארוטי, או האהבה בין המינים

בין כל הרגשות המורכבים המתקבלים מערבוב של אהבה ושנאה עם היפעלויות אחרות , אין רגש ראוי יותר לתשומת הלב שלנו מהאהבה הצומחת בין המינים , הן בגלל אופייה החזק והסוער , הן בגלל העקרונות הפילוסופיים המעניינים שהיא נותנת לנו נימוק מכריע בזכותם . קל לראות שההיפעלות הזאת , בצורתה הטבעית ביותר , נגזרת מחיבור בין שלושה רשמים או רגשות נבדלים : התחושה המהנה הנובעת מיופי ; התאווה הגופנית להולדה ; וחיבה לבבית , כלומר רצון טוב . את הולדת החיבה מהיופי אפשר להסביר על פי הטיעון הקודם . השאלה היא איך מתעוררת בגללו התאווה הגופנית . ברור שתאוות ההולדה , בגבולות מסוימים , שייכת לתאוות המהנות , ושיש לה קשר הדוק לכל הריגושים הנעימים . שמחה , עליזות , גבהות לב וחיבה , כולן בין הגורמים המעודדים את התשוקה הזאת ; וגם מוסיקה , ריקודים , יין ואוכל טוב . לעומתן עצב , מלנכוליה , עוני וענווה מבטלים אותה . לאור התכונה הזאת קל להבין מה קושר אותה לתחושת היופי . אבל יש עיקרון נוסף המעודד את התולדה הזאת . ציינתי שהקבלה בכיוון היא יחס ממשי בין תשוקות , והיא קושרת ביניהן לא פחות מאשר דומות בתחושות . כדי לעמוד על היקפו של היחס...  אל הספר