סעיף יב על הגאווה והענווה אצל בעלי חיים

אם כן , ככל שאנו הופכים בסוגיה הזאת , אנחנו נוכחים שוב ושוב כי הסיבות לגאווה ולענווה מתיישבות בדייקנות עם ההיפותזה שלנו , ושדבר אינו יכול לעורר אחד משני הרגשות האלה , אלא אם כן הוא גם בעל יחס אלינו עצמנו וגם גורם הנאה או כאב באופן בלתי תלוי ברגש . הוכחנו לא רק כי הנטייה לגרום הנאה או כאב משותפת לכל סיבות הגאווה והענווה , אלא גם כי היא הדבר היחיד המשותף להן , ומכאן , כי היא האיכות שמכוחה הן פועלות . הוכחנו עוד כי הסיבות החשובות ביותר לרגשות האלה אינן , למעשה , אלא הכוח לגרום תחושות נעימות או מעיקות , ולכן – כי כל התולדות שלהן , ובכללן הגאווה והענווה , נובעות באופן בלבדי מהמקור הזה . לא ייתכן שעקרונות פשוטים וטבעיים כל כך , המבוססים על ראיות מוצקות כל כך , לא יהיו מקובלים על פילוסופים , אלא אם כן ישיגו עליהם השגות שלא עלו על דעתי . האנטומיסטים רגילים לצרף לתצפיות ולניסויים שלהם בגוף האדם ניסויים ותצפיות בגופן של חיות , ולשאוב מההתאמה ביניהם נימוק נוסף לכל היפותזה נידונה . ובאמת אין ספק כי במקרים שאיברי הבהמה בנויים כמו איברי האדם , וגם מבצעים אותה הפעולה , לא ייתכן שהסיבות לפעולה תהיינה ...  אל הספר