משרשמנו את הסייגים האלה בזיכרוננו , נעבור לדון בסיבות לגאווה ולענווה , ונראה אם נצליח לחשוף בכל מקרה ומקרה את שני היחסים שדרכם הן פועלות על הרגשות . אם נמצא שלכל הסיבות האלה יש יחס אל העצמי , ושכולן גורמות הנאה או מועקה בנפרד מהרגש , לא יהיה עוד מקום להתלבט בנוגע לשיטה הזאת . נשתדל להוכיח בעיקר את הנקודה השנייה , כיוון שהראשונה היא במובן מסוים ברורה מאליה . נתחיל בשחיתות ותרומיות , שהן הסיבות הגלויות ביותר לרגשות האלה . אין זה מענייננו להידרש כאן למחלוקת שעוררה בשנים האחרונות סקרנות גדולה בציבור , האם ההבחנות המוסריות הללו מבוססות על עקרונות טבעיים ומקוריים או שהן נובעות מאינטרסים ומחינוך . את הדיון בשאלה הזאת אני דוחה לספר הבא , ובינתיים אשתדל להראות שאפשר להגן על השיטה שלי מתוך כל אחת משתי ההיפותזות ; וזו ראיה חזקה להיותה מבוססת . שכן , אם יוצאים מהנחה שאין למוסר כל יסוד בטבע , עדיין יש להודות ששחיתות ותרומיות גורמות לנו כאב והנאה ממשיים , אם בגלל האינטרס העצמי אם בשל דעות קדומות פרי חינוך ; ועל כך , אפשר להעיר , חסידי ההיפותזה הזאת עצמם מתעקשים . הרי כל רגש , כל הרגל וכל סגולת אופי ...
אל הספר