אחרי שביססנו את העקרונות האלה על ניסיון בלתי מעורער , אני מתחיל לחשוב איך נשתמש בהם , ועובר לשם כך , אחת לאחת , על כל הסיבות לגאווה ולענווה , בין שהן נחשבות בפני עצמן לאיכויות פועלות , ובין שהן נחשבות לנושאים שהאיכויות נמצאות בהם . כשאני בא לבחון את ה"איכויות" האלה מתגלה לי מיד צד משותף לרבות מהן , והוא שהן גורמות לתחושת כאב והנאה בלי תלות בהיפעלויות שאני מנסה להסביר כאן . למשל , יופיו של גופנו מסב כשלעצמו , בעצם מראהו , גם הנאה וגם גאווה , וכיעורו מסב גם כאב וגם ענווה . סעודה מפוארת מענגת אותנו , וארוחה עלובה מעיקה עלינו . דברים שמתבררים לי כנכונים למקרים אחדים , אני מניח שהם נכונים לכולם ; ולעת עתה אני מקבל ללא הוכחה נוספת , כדבר מוסכם , שכל אחת מהסיבות לגאווה גורמת , באמצעות האיכויות המיוחדות לה , להנאה נפרדת , וכל אחת מהסיבות לענווה גורמת למועקה נפרדת . שנית , כשאני בוחן את הנושאים שהאיכויות האלה דבוקות בהם , אני מניח הנחה נוספת , שגם היא נראית סבירה לאור מספר גדול של מקרים גלויים – והיא שהנושאים הללו הם חלקים של עצמנו , או דברים שיש להם יחס הדוק אלינו . לדוגמה , האיכויות הטובות וה...
אל הספר