אחרי שעמדנו על ההבדל בין המושא של הרגשות ובין סיבתם , והבחנו בסיבה גופא בין האיכות הפועלת על הרגשות ובין הנושא שבו היא משוכנת – אנו פונים לברר מה הדבר שקובע כל אחד מהם להיות דווקא כפי שהוא , ומשייך להיפעלויות האלה דווקא מושא מסוים , איכות מסוימת ונושא מסוים . מתוך כך תהיה לנו הבנה שלמה של המקור לגאווה ולענווה . ראשית כל , ברור שהעצמי נקבע כמושא של הרגשות הללו מתוקף תכונה שהיא לא רק טבעית , אלא גם מקורית . איש לא יטיל ספק בכך שהיא טבעית לאור הקביעות והיציבות שבפעולתה . מושא הגאווה והענווה הוא תמיד העצמי . בכל פעם כשהרגשות מפנים את המבט החוצה הם ממשיכים לפזול אל עצמנו , ושום אדם או מושא לא יוכל להשפיע עלינו בדרך אחרת . גם העובדה שהדבר נובע מתכונה מקורית או מדחף ראשוני תהיה ברורה בעינינו , אם נביא בחשבון שזה המאפיין שבו הרגשות האלה ניכרים . אילולא היה הטבע מעניק לרוח כמה איכויות מקוריות , לא היו יכולות להיות לה כלל איכויות שניוניות ; כי במקרה כזה לא היה לה בסיס כדי לפעול , והיא לעולם לא הייתה מסוגלת להתחיל לממש את יכולתה . ובכן : לאיכויות מקוריות עלינו לחשוב את האיכויות שהן בלתי נפרדות מה...
אל הספר