אבל לפני שאפליג אל אוקיאנוס הפילוסופיה הגדול המשתרע לפניי , אני נמשך להתעכב לרגע במעגן שהגעתי אליו ולהרהר במסע שקיבלתי על עצמי , ועוד יתבע ממני בלי ספק את כל המיומנות והשקידה עד שאשלים אותו בהצלחה . אני דומה בעיניי לאותו אדם , שלאחר שכבר עלה על שרטונות רבים , וספינתו כמעט שנטרפה כשעבר בלשון ים צרה – עדיין יש בו העוז לצאת אל הים הפתוח באותו כלי שיט דולף וצלוף רוחות , ובשאפתנותו כי רבה הוא חושב להקיף את כדור הארץ בתנאים הקשים האלה . זכר טעויות העבר ומבוכותיו מעורר בי דאגה לבאות . מצבם הירוד של הכשרים שאיאלץ להשתמש בהם בחקירות שלי , והיותם חלשים ומשובשים , מגבירים את חששותיי . והעדר האפשרות לתקן את הכשרים האלה או לשפר את דיוקם מביא אותי כמעט לידי ייאוש , עד שאני מחליט למות על הסלע הצחיח שעליו אני עומד כעת – ובלבד שלא לחרף את נפשי באוקיאנוס חסר הגבולות הזה הנפתח אל המרחב . ההצצה הפתאומית בסכנה האורבת לי משרה עליי מלנכוליה ; ומאחר שהרגש הזה נוהג , יותר מכל רגש אחר , לתבוע את סיפוקו , קשה לי להתאפק – ואני מכלכל את הייאוש שלי בכל המחשבות המדכדכות שהסוגיה הזאת מספקת לי בשפע . בהתחלה אני נבהל ו...
אל הספר