סעיף טו כללים לקבוע לפיהם בענייני סיבות ותולדות

לפי הדוקטרינה שלמעלה אין מושאים שאנו יכולים לקבוע לפי סקירה בלבד , ובלי להיוועץ בניסיון , שהם סיבותיהם של מושאים אחרים ; או כאלה שאנחנו יכולים לקבוע בוודאות , באותה הדרך , שהם אינם סיבותיהם . כל דבר יכול לגרום כל דבר . יצירה , חיסול , תנועה , מחשבה , רצייה – כולם יכולים להתקבל זה מזה , או מכל מושא אחר שאנו יכולים לדמיין . זה לא ייראה מוזר ברגע שנעמת בין שני עקרונות שהוסברו למעלה – שהחיבור הקבוע בין מושאים הוא הקובע את היחס הסיבתי ביניהם ושבמובן המדויק , אין מושאים מנוגדים , מלבד קיום ואי קיום * . במקרה שמושאים אינם מנוגדים , אין מניעה שיתקיים ביניהם אותו חיבור קבוע אשר יחס הסיבה והתולדה תלוי בו תלות מוחלטת . כיוון שלכל המושאים יש אפשרות להיעשות סיבות או תולדות זה לזה , אולי ראוי לקבוע כמה כללים כוללים שלפיהם נוכל לדעת מתי הם באמת כאלה . . 1 הסיבה והתולדה חייבות להיות סמוכות בחלל ובזמן . . 2 הסיבה חייבת להקדים את התולדה . . 3 בין הסיבה לתולדה חייב להתקיים איחוד קבוע . זו האיכות העיקרית אשר מכוננת את היחס . . 4 אותה הסיבה תגרום תמיד לאותה התולדה , ואותה התולדה לעולם לא תתקבל אלא מאותה הס...  אל הספר