כעת , אחרי שהסברנו את האופן שבו אנו מסיקים על מה שמעבר לרשמים הבלתי אמצעיים שלנו ופוסקים שלסיבות פרטיות מסוימות צריכות להיות בהכרח תולדות פרטיות מסוימות , עלינו לשוב על עקבותינו ולברר את השאלה שעלתה על דעתנו בתחילה * ושהנחנו בצד : מהי אידיאת ההכרח שיש לנו כשאנו אומרים ששני מושאים קשורים יחד בהכרח ? בהקשר הזה אני חוזר על משהו שכבר עמדתי עליו בהזדמנויות רבות , והוא שמאחר שאין לנו שום אידיאה שאיננה נגזרת מרושם , נהיה חייבים למצוא רושם כלשהו המוליך לאידיאה האמורה של ההכרח , אם אנו טוענים שבאמת יש לנו אידיאה כזאת . לשם כך אני שוקל בדעתי , באילו מושאים מניחים בדרך כלל שטמון הכרח ; וכשאני מוצא שמייחסים אותו תמיד לסיבות ולתולדות , אני מפנה את המבט לשני מושאים המקיימים לפי ההנחה את היחס הזה , ובודק אותם בכל המצבים שבהם הם עשויים להימצא . אני מבחין מיד כי הם סמוכים בזמן ובמרחב , וכי המושא שאנו מכנים " סיבה" קודם לאחר שאנו מכנים " תולדה . " בשום מקרה פרטי אחד אינני יכול להתקדם הלאה , וכן אין לי שום אפשרות למצוא בין המושאים האלה יחס שלישי . לכן אני מרחיב את שדה הראייה שלי כך שיקיף כמה מקרים – ושם ...
אל הספר