סעיף ה המשך הסוגיה הקודמת

אם יש אמת בחלקה השני של השיטה שלי , דהיינו שאידיאת החלל או ההתפשטות אינה אלא האידיאה של נקודות נראות או מוחשיות הפרושות בסדר מסוים , הרי שאיננו יכולים ליצור שום אידיאה של ריק , או של חלל שאין בו דברים נראים או מוחשיים . מכאן עולות שלוש השגות , והן תתבררנה כאן במשותף , מפני שהתשובה שאתן על האחת נגזרת מהתשובה שאשיב על האחרות . דבר ראשון , אפשר לטעון שזה עידן ועידנים בני האדם דנים בהיגיון בשאלת הריק והמלאות מבלי שיוכלו להגיע להכרעה סופית בעניין , ופילוסופים – גם בעצם ימינו אנו – סבורים שהם חופשיים לצדד בכל עמדה שהדמיון יוביל אותם אליה . אבל יהא מה שיהא היסוד למחלוקת בנוגע לדברים עצמם , אפשר לטעון שעצם קיום הוויכוח חורץ את גורל האידיאה , ושבני האדם לא היו יכולים לנהל דיונים ממושכים כל כך על הריק , ובמהלכם לכפור בריק או לצדד בו , בלי שיהיה להם שום רעיון של הדבר שהם כופרים בו או מצדדים בו . שנית , אם יימצאו מערערים על הנימוק האחרון , כי אז אפשר להוכיח את ממשותה של אידיאת הריק , או לפחות את אפשרותה , בעזרת הטיעון הבא : כל אידיאה שהיא תוצאה הכרחית ולא בת טעות של אידיאות אפשריות , היא אפשרית . ...  אל הספר