את אלה מבין הפילוסופים שמרבים כל כך להתבסס בעיוניהם על ההבחנה בין עצם למקרה , ונדמה להם שיש לנו אידיאות בהירות של כל אחד מאלה , אני משתוקק לשאול : האם אידיאת העצם נגזרת מרשמי התחושה או מרשמי ההחזרה ? אם היא נמסרת לנו על ידי החושים , אני שואל : מאיזה חוש , ובאיזה אופן ? אם היא נתפסת בעיניים , היא חייבת להיות צבע ; אם באוזניים , צליל ; אם בחיך , טעם ; וכן הלאה בשאר החושים . אבל אני סבור שאיש לא יטען שהעצם הוא צבע או צליל או טעם . אידיאת העצם חייבת אפוא להיגזר מרושם של החזרה , אם היא באמת קיימת . אבל רשמי ההחזרה נחלקים לרגשות ולריגושים שלנו ; ולא אלה ולא אלה אינם יכולים בשום אופן לייצג עצם . אין לנו , אם כן , אידיאה של עצם המובחנת מהאידיאה של אוסף איכויות פרטיות , ואין לנו שום כוונה אחרת כשאנחנו מדברים עליו או עוסקים בו בשכילות . אידיאה של עצם , כמו אידיאה של אופן , אינה אלא אוסף של אידיאות פשוטות המאוחדות על ידי הדמיון , ומוקצה להן שם מיוחד אשר מאפשר לנו לחזור ולהזכיר , לנו או לזולתנו , את האוסף הזה . ההבדל בין האידיאות האלה נעוץ בכך שאת האיכויות הפרטיות המהוות עצם נהוג לייחס ל"משהו" בלת...
אל הספר