בפרקים הקודמים הצבתי תשתית משפטית–פוזיטיבית ליישום הזכות לגירושין בהלכה . בפרק זה אציג שתי דוגמאות ליישום מרחיק לכת ומרתק של זכות זו במסורת היהודית . שתי הדוגמאות מתייחסות למסורות מן העבר אשר , בהתבסס על היסודות ההלכתיים שנזכרו לעיל , עיצבו דרכים למימוש גורף של הזכות לגירושין . האחת — מסורת הגאונים — התבססה על הלכת מורדת ; השנייה — מסורת ארץ ישראל — התבססה על מנגנון התנאי . שתי המסורות הללו עומדות בזיקה גם להפקעת קידושין , שלדעת כמה מפרשים נותנת את הבסיס ההלכתי הדרוש ליישומן . שתי מסורות אלו ממחישות כיצד הכלים ההלכתיים המתוארים לעיל מקבלים ביטוי הלכה למעשה . גם אם המסורות הללו אינן יכולות לשמש מקור הלכתי–משפטי במובן המקובל של הדברים ( מסורת הגאונים נדחתה , פורמלית , מן ההלכה , והמסורת הארץ–ישראלית איננה מסורת הלכתית קלסית , ( יש בהן כדי ללמד על הפוטנציאל הטמון במקורות ההלכתיים למימוש הזכות להתגרש . בכך הן משמשות השראה וסמן דרך בבואנו לבחון את יישום זכות זו בהלכה , בפרט בימינו ( כפי שנראה בפרק החותם את הדיון . ( מסורת ארץ ישראל : הסכמה מוקדמת לגירושין ללא אשם מהי מסורת ארץ ישראל ? הגניז...
אל הספר