ספר זה בוחן את הזכות לגירושין בהלכה ובמסורת היהודית . הוא מנתח את הכלים ההלכתיים–משפטיים המיישמים את הזכות לגירושין בהלכה ובודק את העקרונות ההלכתיים המעצבים זכות זו . על בסיס אלו הוא מוצא הצדקה תאורטית–רעיונית לקיומה של זכות לגירושין בהלכה ובמסורת היהודית , גם כזו שלא הותירה חותם הלכתי פוזיטיבי . מתברר כי בהלכה ובמסורת היהודית אפשר למצוא תפיסה מתונה של הזכות לגירושין , המאמצת תפיסת גירושין ללא אשם כאשר יש בין בני הזוג שבר שאינו ניתן לאיחוי . בהלכה יש מנגנונים משפטיים ופרשניים המאפשרים את יישום הזכות לגירושין . עומדים לרשותה כלים פרשניים שמטרתם לגשר על פערים בין כללים בתוכה — בדרך כלל כללים פורמליים — לבין עקרונות העולים בקנה אחד עם ערכים רחבים יותר ( דוגמת הערכים המוסריים שביסוד תפיסת זכויות האדם , ( המוכרים גם מנקודת המבט הפנימית של ההלכה . מאפיינים אלו באים לידי ביטוי גם בענייננו . דרישת המוצא של ההלכה היא לגירושין בהסכמה ( מדין תורה נדרשת הסכמת הבעל בלבד , ומכוח חרם דרבנו גרשום נדרשת גם הסכמת האישה ) או לגירושין מכוח עילת גירושין ספציפית . דרישה זו עומדת לעתים בניגוד לזכות להתגרש . ...
אל הספר