במקרים רבים עסקות המיתוג הסמוי נחתמות תחת המטרייה הרשמית של " הסכמי חסות . " לפי עדותם של כמה אנשי מקצוע בתחום , הסכמי החסות — שבאופן היסטורי טופלו בגופי השידור בנפרד ממכירת זמן האוויר לפרסומות — היו המקור להתפתחות יחסי התן–וקח מול המפרסמים , שמהם צמח ברבות השנים שוק " התוכן השיווקי . " כיום רבים מהסכמי החסות ( אך לא כולם ) כוללים שורה של כלים מסחריים המאפשרים את שילוב המותג ומסריו סביב התכנית , בתוכה ובפעילות שהיא מחוללת בסביבות אחרות , בעיקר באינטרנט . אפשר להבחין בשלושה סוגי כלים למיתוג סמוי : " עוטפי תכניות" — כאלה המופיעים בצמידות לתכנית וזכו לאישורם של גופי הפיקוח ( כמו הודעות חסות או פרסים ;( יצירי כלאיים בין תכנית לפרסומת שזכו להגדרה " פינה מסחרית ; " וכלים שעניינם שילוב המותג בתכניות עצמן ובפעילות האינטרנטית שלהן , בדרך כלל ללא אישור גופי הפיקוח , מתוך עקיפת הכללים ובניגוד לדין . רוב הסכמי המיתוג הסמוי משלבים רכיבים גלויים וסמויים גם יחד , כך שהמסרים של המפרסם מופיעים לעתים באופן גלוי ומותר ולעתים באופן סמוי ואסור . לצופה נדמה שהוא יודע להבחין בין התכניות , הפרסומות והודעות הח...
אל הספר