חרות היא זו : רוצה אדם לעוץ עצה טובה ומועילה לעיר ? יזכה לר ב כבוד . ואם אינו רוצה — יוכל לשת ק . כלום יתכן דבר צודק יותר בעיר ? מ מושלי נאצל הקומונוולת של פרלמנט , או ! אלו כותבים המפנים , בהיותם את דבריהם אנשים פרטיים אל הרשויות הנעדרים ואל גישה אל הרשויות , את מה שעל פי תחזיתם עשוי לקדם את טובת הכלל , הריהם כמדומני – כבתחילתה של משימה נכבדת – נרגשים ונסערים לא מעט בנפשם פנימה . יש בהם המטילים ספק בתוצאה של דבריהם , אחרים חוששים מן המשפט שיחרצו עליהם . יש הנרגשים מן התקווה , ויש הנסערים מן הביטחון שיש להם במה שהם עומדים לומר . ועליי פעלו אולי כל אחד מן המזגים הללו את פעולתם , על פי הנושא שעסקתי בו , בתקופות קודמות ; ואפשר היה בוודאי לגלות , בדברי פתיחה אלו , איזה מהם הוא החזק מכולם ; אלא שעצם הניסיון לשאת את הנאום הזה , והמחשבה על אלה שלאוזניהם הוא מיועד , העירו בי רגש רב כוח אשר , אף כי הוא מתקבל בברכה , אינו נהוג בהקדמה . ואף על פי שלא אהסס להודות בכך עוד בטרם ישאלוני , איש לא יוכל לבוא אליי בטענות אם הרגש המדובר יהיה דווקא אותם אושר וצהלה שיביא הניסיון הזה לכל המפללים לחירות ארצם ...
אל הספר