נדמה שלמערכת יש נטייה לנסח חוקים וכללים מהודקים וסגורים הרמטית ובכך למנוע שטחים אפורים . יש רווח מסוים בצמצום מרחבי הדיאלוג וההתדיינות . אך יש לכך גם תג מחיר מובהק . ככל שהמרחבים מצטמצמים , יש פחות מקום לשיח , לתקשורת , לקשר מורכב , מתפתל ומעמיק בין בני אדם ובינם לבין המורכבות של החיים . לו יהי שנדע להיזהר מהמקומות שחוסכים דיאלוג ועימות . שלא נתפתה למקום שקובע כללים חותכים , חד - משמעיים וסופיים , ומתוך כך נחשוב שפתרנו את הבעיה מבלי להבין שיצרנו בעיה עמוקה יותר במקום אחר .
אל הספר