שמעתי לא פעם את התלמידים מדברים על כך ש " ברמלה אין ממש חברים . " ראיתי את זה בא לידי ביטוי , לא בדיבור אלא במעשה , במקרה של דרור מלאכי . דרור עשה טעות גדולה , והוא משלם עליה ביוקר . הוא ביצע שוד מזוין עם אקדח צעצוע ומאז הוא מבלה במעצרים ובחקירות . כמה עצוב לראות שכמעט כל " החברים " זנחו אותו בצדי הדרך להתמודד לבד עם הטעות שלו . כאשר דרור כבר ניהל חיי פשע אך עדיין לפני הפשע הגדול שבגינו נתפס , הוא הרחיק מעליו את עופרה ואותי . הוא הרחיק מעליו את בית הספר . הוא לא רצה בחברתנו . אך אנחנו התעקשנו להישאר שם כל הזמן . התעקשנו לראות בחברות - לפני הכול - מחויבות , והתעקשנו להישאר קרוב ולהמשיך לעשות את מרב המאמצים גם אם נדחינו , כי כך נראית מחויבות וידידות אמת . והנה על ציר הזמן , " החברים " נשרו ונטשו , ובית הספר ואנחנו נשארנו עם אותה מחויבות עמוקה . ועכשיו , דרור רוצה בקרבתנו . ואנו שמחים על כך ואיננו דורשים דבר בתמורה .
אל הספר