אין ריקות בטבע . כמו שאינו בטבע המציאות החמרית , כך איננו בטבע המציאות הרוחנית בענין הדעות . וזהו דבר שרישומו ניכר אפילו אצל כל יחיד ויחיד , ויותר הוא מתברר בעם שלם . על כן , כיון שטבע האדם הוא לחקור ולדרוש בכל מה שיוכל לחקור ולתור , לברר מה שיוכל לברר ולשער מה שיוכל לשער , על כן התשוקה שלו מתגברת ביותר במה שהוא לו יותר נעלם , ומכל שכן כשהוא עם זה יותר נשגב . על כן , אין שיעור וערך להתשוקה הטבעית הנמצאת בכלל המין האנושי ומתגלה במצויינים שבבעלי הכשרון , לחקור ולתור , לשער ולצייר , בענינים הרוחניים , בציורים המופשטים , ובדרכי ההנהגה העליונה וחיי השכל והמוסר . ואם יאמר אדם , אשליך מעלי כל המון החשבונות הרבים ואשכבה במכוני רק בענינים המעשיים הקרובים אלי לבדם , יוכל רק לומר כן לשעה , אבל רוחו תשאהו אל על . ותחת שבהיותו עסוק כפי כחו לברר עד מה שיוכל ולשער כפי האפשרי , ולהגביל כל דבר בערכו וגדרו , למען חלק בין מה שמבורר ובין מה שמשוער - אז הכח הנפשי שבו הדורש את תפקידו עושה את פעולתו כפי טבעו ; כשאינו חופש וחוקר ואינו מרומם את נפשו - אז גם כן נפשו לא תנוח , אבל , היא פועלת אז לא כפי טבעה הברי...
אל הספר