השתלמות האדם צריכה להיות בחפצו וביכולתו . כשיוציא אל הפועל את הכשרון המוסרי באופן נשגב יהיה חפצו שלם ומנחה אותו אל המטרה הרצויה , וכשיוציא אל הפועל את כשרונו המדעי בכל חכמה עיונית ומעשית וכל מלאכה , תשתלם יכלתו . כשנעיין יפה , נראה שחסרון החפץ הוא מונע יותר גדול מחסרון היכולת , ולולא חסרון החפץ , כבר היותר רע 1 שנמצא במצב האנושות היה קרוב להיות מתוקן . כל שליטת האדם באדם - שרע לו , נובעת יותר מחסרון החפץ [ מאשר ] מ ( ב ) חסרון היכולת . על כן , אם נבא לדון על מצבה של איזו אומה מתי אנו יכולים לקרא אותה בשם אומה חיה , ומתי יתחיל היאוש לתקפנו אודותה , תלוי יסוד הבחינה בחפץ הכביר שלה ובבחירתה להיות קיימת בתור אומה . ואם לפעמים נמצא שהתגברות החפץ יהיה נדמה כאלו היא מעיקה להתפתחות היכולת , איננו מביא כלל לידי יאוש נצחי . כי ברור הדבר , שבכל מקום שהחפץ מתגבר תמצא היכולת , יען שהחפץ הוא העד הנאמן על הכלל שהוא מרגיש ביתרון חיותו , וכיון שהוא מרגיש ביתרונו , כבר הוא ראוי להחזיק ברכה . על כן , אם נמצא את אבלי ציון וירושלים שהם חלושי כח דואבים וכואבים מזכרון חורבן בית קדשנו ושממות ערי אלהינו , מעומ...
אל הספר