מדת האהבה לעולם גדולה היא מהיראה , ובכלל החיוב הוא גדול מהשלילה . ישנם לפעמים ענינים גדולים שצדם השלילי נראה ומורגש , וסוברים רבים שזהו כל עקר קיומם . ובאמת , אין השלילה כי אם מצטרפת אל החיוב ונמצאת ממילא , אבל היסוד הוא לעולם הענין החיובי , שאיננו זז לעולם אפילו כשהשלילה כבר מסתלקת . ההבדל שבין ישראל לעמים , וההרגשה שאנו מרגישים ביתרוננו הגדול והקדוש בתור עם ד ' וחבל נחלתו , נח הוא להבינו בצדו השלילי . דהיינו , בהיות העמים עובדי גילולים ודבקים בכל תועבה , הפליא ד ' אותנו לו לעם קדוש , לשאת את דגל יחוד שמו בעולמו ולהתקדש בדרכיו ומצותיו . והנה , אותם שחשבו שיסוד השלילי , דהיינו , פחיתות דעותיהם הדתיות ומנהגי החיים הגרועים של העמים הוא יסוד התורה והיהדות , אלה נעשו רפויים בתגבורת הציוויליזציון , בהכירם באומות העולם דעות נכונות במושגי האלהות והמוסר ושכלול מעשים נאים . אף על פי שבאמת עיקר ההשלמה באה להם על ידי אור תורתנו שהבקיע עליהם , מכל מקום , אותם הנסמכים 1 בשלילה , לא מצאו להם יסוד נכון ליהדותם בהוה בין עמים הנאורים . ומה גדולה היא הטעות הזאת , לתלות יחודם של ישראל ברפיון ושפלות ענינם...
אל הספר