כאשר יהיה האדם בן חורין באמת , וברוח חפשי באין שום מועקה יסתכל בכל המציאות כולה , בגשמותה ורוחניותה , בסדריה הנפלאים , בחכמה ובחסד היצוקים בה , וישים נגד עיניו שהנה שני דרכים לפניו בפתרון השאלה הגדולה , חידת עולמים של המציאות . האחת - היא דרך החושך 1 של האפיקורסות , שבאמת אינה נותנת שום פתרון כי אם היא משעת את 2 העינים שלא להתבונן , שלא לחזות בגיאות ד ' , ועמה ימצא האדם את עצמו שהוא עומד בחושך ואפילה , אין עמו לא תכלית ומטרה , ולא אור תקוה וחיים של אמת . והשניה - היא דרך האורה , הכרת מקור החיים , החכמה והחסד , מקור הסדר והמשטר , החפץ והיכולת הכלליים . אז מיד על פי טבע האנושיות הבריאה יכיר את קונו , ויגדל וירומם לשמו מעומק לב מבין . אמנם , ההכרה הבהירה תוכל גם היא להתפצל לשני דרכים : או שיכיר את האלהות בתור עצם נשגב , הכולל הכל בכחו , ומחדש ומחולל את המציאות מחוצה לו ; או שיכיר כשיטה השפינוצית , שאין שם שום מציאות 3 אחרת כי אם מציאות האלהות , שהמציאות הפרטית איננה כי אם התגלות חזיונות שלפי ההכרה הפרטית של הנפש המכרת , שהיא גם כן איננה דבר אחר כי אם התגלות פרטית של ההתנוצצות האלהית , נדמ...
אל הספר