כל דבר של כשרון , אין ראוי לשאוף שיהיה אבוד מן העולם , כי אם להיפוך , ראוי להשתדל בהרחבתו ושכלולו , אפילו אם יהיה דבר קל וקטן , 1 אל תהי מפליג לכל דבר , שאין לך דבר שאין לו מקום . הקלקול מתהוה רק בחילוף הערכים , ובהעלם עין ממקום השימוש הראוי . למשל , היו ימים שרבים מלומדי התלמוד בעלי הכשרון נטו לפלפולים מאד רחוקים , רחוקים הם מנקודת האמת מצד הדרישה המדעית של העיון ההלכותי , על כן צדקו אותם שהתנגדו על מהלך זה . אבל אימתי ההתנגדות צודקת ? בזמן שיהיה השימוש של הפלפול הרחוק עומד במקום הדרישה והעיון , במקום הבירור והליבון . לא כן הוא כאשר ידע המשתמש בו יפה את ערכו , שאין בו ערך של חיקור דין , כי אם הוא חפץ לתן לו ערך אסתתי . זהו דבר התלוי בטעם . היופי הוא מעדן , ומרחיב את הלב . אמנם , החומר של היופי תלוי לפי קרבתו של אדם להמושגים , עד שיש אדם שכל כך נפשו דבקה בעיון התורה ואהבתה , עד שגם צורת היופי שהחומר שלה הוא ערוך מסדרי ענינים של דברי תורה והלכות תלמודיות , הוא מרגיש בזה יופי שלם וערב לנפש . אם כן , זאת הנטיה , איננה כי אם הוראה נכבדה על דבקות הנפש באהבת התורה עד שהחוש האסתתי מבקש גם כן ...
אל הספר