לפני מלחמת ששת הימים , כאשר העברנו חללים מבלי לדעת את שמם לבית הקברות הצבאי בהר הרצל , עלתה בדעתי המחשבה שחייבים לקדש חלקה לחיילים שמקום קבורתם לא נודע . היו לנו כמה חללים כאלה , כגון טייסים שנפלו לים ולא יכולנו להביאם לקבורה . העניין הזה התעורר ביתר שאת כאשר אבדה הצוללת " דקר , " וכל הצוללנים ואנשי הצוות נעלמו מבלי שהיה להם מקום קבורה . סיפורה של צוללת " דקר , " שהיתה לסמל על כל ההיבטים המשתמעים מכך , הפך לאחד מהאירועים הבולטים והמשמעותיים שחרתו את רישומם בחברה הישראלית . הצוללת נקנתה באנגליה , והיא שהתה בנמל הצבאי " פורטסמות "' לצורך שיפוצים . ביום שלישי ח ' בטבת תשכ " ח , , 9 / 1 / 1968 היא עזבה את הנמל כשעליה שישים ותשעה קצינים וחיילים . לפי המסלול שלה , ביום 15 / 1 / 1968 היא נכנסה לגיברלטר כדי להצטייד במזון , דלק ושמן , והפליגה משם בחצות . לפי הפקודות , הצוללת היתה צריכה להפליג בנתיב ישר לחיפה , לעבור מצפון למלטה ומדרום לכרתים . לשם בטיחות הצוללת ומפני החשש שמא יפגעו בה אויבים ( מצרים היתה אז עוינת לנו , ובאותו זמן ערכה תמרונים בים התיכון , ( נקבע שכל הדרך לחיפה תיעשה בצלילה רצופ...
אל הספר