לקראת המלחמה היה צורך להכניס שינוי בסדרי הקבורה , מכיוון שחששנו כי עלולים להיות לנו קורבנות רבים . לשם כך החלטנו להקים יחידות קבורה בכל פיקוד , בסדיר ובמילואים . בסדיר יהיו חמישה עד שישה קברנים בכל פיקוד , ובמילואים יהיו מאות , שלהם אעביר קורס קברנים ולאחריו הם יוצבו בתפקיד זה . היה לי ברור שבעת המלחמה לא נוכל לקחת את החללים מן המדבר , לזהות אותם ולהביא אותם לקבורה בבתי קברות . ידעתי שלא נספיק לשאול את ההורים כל מיני פרטים , והיכן הם רוצים לקבור את יקיריהם , באיזה בית קברות צבאי וכדומה . לכן החלטנו לפי הדין האומר : "מתי מלחמה - מקום שנהרגים , שם נקברים . " זו הלכה עתיקת יומין , עוד מתקופת המלחמות הקדומות של החשמונאים . הקצינו וקבענו בתי קברות ארעיים ליד הגבול בצד שלנו , באזור קציעות , בבארי ולאורך הגבול המצרי . שם קברנו את החללים למשך שנה אחת לאחר שזיהינו אותם , ללא המשפחות . כעבור שנה העברנו אותם לקבורה מסודרת בבתי עלמין צבאיים קבועים . מתברר שהמבצע הזה הצליח מאוד , מפני שבעת המלחמה לא הטרדנו את היישוב בכל יום עם הלוויות המוניות . אם היינו קוברים את החיילים במקומותיהם הקבועים מיד , הי...
אל הספר