באחד הימים של סוף ינואר - תחילת פברואר , 1948 נקראתי אל הרב הראשי דאז , הרב הרצוג . בביתו מצאתי את הרב מימון . לאחר ששמעו על מעשי - שהתגייסתי לכוחות הביטחון ואני משתתף בפועל ממש בהגנת ירושלים - החליטו בעצה אחת להציע לי מינוי כרב הראשי של הצבא העברי . זה היה התואר , כפי שהגדירו אותו ברבנות הראשית ובמפקדה הארצית של " ההגנה " שניהלה את המאבק על ארץ ישראל . הרב מימון אמר לי שההצעה הזו היא על דעתו של בן - גוריון . אמנם הצבא עדיין לא הוקם , והיו אלו הימים שלפני הכרזת המדינה , אבל כבר אז בן - גוריון היה ראש הסוכנות היהודית , ומתוקף כך היה אחראי על כל הפעולות הביטחוניות המלחמתיות , המדיניות והפוליטיות . מיד הודעתי להם שאני דוחה את ההצעה ואינני מסכים לקבל אותה . אמרתי להם כי לא התגייסתי לשורות הלוחמים כדי למלא תפקיד דתי , ואני לא רוצה לעשות את הגיוס שלי " מקפצה " לקריירה כזאת או אחרת . התגייסתי רק על מנת להשתתף בהגנת ירושלים באופן פיזי ממש , וברגע שנפרוץ את המצור והסכנה מירושלים תעבור , אחזור ללימודים שלי , לספרים ולכתיבה . לא ראיתי את העתיד שלי בצבא לכשיקום , ורצוני היה להתמקד בלימודים ובכתיבה...
אל הספר